אודות אורי זוגלובק

כשמלאו לי 13, ביקשתי מאבא שלי מתנת בר מצווה. ידעתי בדיוק מה אני רוצה: מערכת סטריאו גדולה, מהסוג שכולם רצו אז. היו לה רמקולים ענקיים, כמעט בגובה שלי, וטייפ כפול, כך שאפשר היה להעתיק קלטות מצד לצד ולהכין קלטות מיקס משלך. היו לה שורות של כפתורים כסופים ונורות קטנות שקפצו עם המוזיקה.

לחבר שלי כבר הייתה אחת כזאת. ביליתי אחרי צהריים שלמים בחדר שלו עם הווליום בפול, עד שאמא שלו צעקה עלינו להנמיך. יותר מפעם אחת עמדתי מול חלון הראווה של החנות והסתכלתי עליה. בראש שלי היא כבר הייתה שלי, וכבר בחרתי את המקום בחדר שבו יעמדו הרמקולים. הייתי בטוח שעד סוף השבוע היא אצלי.

אבא שלי לקח אותי לחנות ואמר: ״טוב, בוא נקנה אותה. איפה הכסף שלך?״

בהיתי בו. הכסף שלי? ״חשבתי שאתה קונה לי אותה.״

״על כל שקל שתשים, אני אשים עוד אחד.״

לא הבנתי. הייתי ילד; לא היה לי כסף. ״אבל איך משיגים כסף?״

״אני אראה לך.״

חשבתי שאנחנו נוסעים לבנק. במקום זה הוא לקח אותי לחנות בגדי עבודה, וקנה לי בגדי עבודה וזוג מגפי פלסטיק לבנים ענקיים. אני זוכר שהחזקתי אותם וחשבתי: מה אני אמור לעשות עם זה?

ואז הוא הסיע אותי למשחטה שהייתה בבעלותו, הגדולה במזרח התיכון, ושם אותי לעבוד.

אז שם הייתי, בן 13, עומד על ארגזי פלסטיק ירוקים הפוכים שהשם זוגלובק מודפס עליהם. עבדתי על הפס וחתכתי עופות, ממש אחרי הקצבים, ליד נשים שלא דיברו מילה בעברית. ביום הראשון חיכיתי כל הזמן שאבא שלי יחזור ויגיד שהשיעור נגמר. הוא לא חזר. הדבר המוזר הוא שזה לא הגעיל אותי. אהבתי את זה. לאף אחד שם לא היה אכפת של מי אני הבן; כל מה שהיה חשוב זה אם אני עומד בקצב של הפס.

בסוף החודש הייתי גמור, ולמדתי את השיעור הכי טוב בחיים שלי: ללמוד לעשות הכול בעצמך קודם — זה לא יסולא בפז.

החודש הזה הפך לשנים. ככל שגדלתי, עבדתי בכל חטיבה ובכל מחלקה בתאגיד זוגלובק, מהרצפה ועד הצמרת. זו הייתה עבודה קשה, אבל זו הדרך היחידה ללמוד משהו באמת. כשהייתי בן 18 כבר ידעתי על ניהול מאות אנשים יותר ממה שרוב האנשים לומדים בחיים שלמים.

כבר יותר מ-150 שנה השם זוגלובק הוא חלק מהתעשייה הישראלית. הוא היה על השולחן כמעט בכל בית בארץ, וגדל להיות יצרנית הבשר הגדולה במזרח התיכון. אני הדור הרביעי במשפחה הזאת. אבא שלי דאג שאלמד מוקדם כמה השם הזה עולה: מוניטין טוב נבנה לאט ונהרס מהר, ולהיות הכי טוב זה סטנדרט שיורשים — ואז צריך לעמוד בו.

ב-1999 המשפחה שלנו בנתה על אדמה שהייתה בבעלותנו בצפון הארץ. זה היה פרויקט משפחתי, לא תוכנית עסקית. כשעמדתי באתר הזה, ראיתי בפעם הראשונה מה אדמה, בנייה והון סבלני יכולים לעשות יחד. הפרויקט הזה שתל את הרעיון שיום אחד יהפוך ל-Soglowek Capital.

לפני יותר מ-21 שנה הקמנו, האחים והאחיות שלי ואני, את Soglowek Family Office — משרד המשפחה של זוגלובק — עם מטרה אחת: להגדיל את נכסי המשפחה. רצינו לשמור על מה שבנו הדורות הקודמים ולהעביר אותו הלאה גדול יותר ממה שקיבלנו. זה אף פעם לא היה מרדף אחרי השוק. זה היה משמעת, סבלנות, וקבלת כל החלטה כאילו הנכדים שלנו יצטרכו לחיות איתה — כי הם באמת יצטרכו.

עם השנים משרד המשפחה צמח לשתי זרועות: אחת לשוק ההון ואחת לנדל״ן. לרעיון מאותה אדמה בצפון היה סוף סוף בית.

בין לבין המשכתי לעשות את מה שאבא שלי לימד אותי על פס העופות: ללכלך את הידיים וללמוד תוך כדי עשייה. הקמתי סטארט-אפ. הייתי בעלים של משרד פרסום. עבדתי כמפיק סרטים, ואחד הסרטים שלי נמצא היום ב-Apple TV. ייבאתי ציוד ספורט. חיברתי חברות הייטק ישראליות עם משקיעים בינלאומיים. והיה עוד.

כל אחד מהם היה עולם אחר, עם שפה משלו, סיכונים משלו ודרכים משלו להיכשל. כל אחד לימד אותי משהו שאני משתמש בו עד היום, כל יום: איך בונים צוות, איך מוכרים רעיון, איך קוראים עסקה ואיך יודעים מתי לקום וללכת.

לפני שבנינו פלטפורמת נדל״ן משלנו, רציתי ללמוד את העסק מבפנים. הצטרפתי ליזמית הנדל״ן המובילה של מקסיקו כדי לעזור להצמיח את החברה ולקחת אותה רחוק יותר. ניצלתי כל יום שם כדי ללמוד את שוק הנדל״ן האמריקאי מהיסוד.

אני אהיה כן: לטוס במטוסים פרטיים ולאכול במסעדות הכי טובות במיאמי היה נחמד. אבל זה לא היה החלק החשוב. החלק החשוב היה להסתובב באתרים וללמוד איך כל המערכת בנויה מבפנים. עבדתי ברכישת קרקעות, אישורים, משפטים, שיווק, מכירות, ברוקרים ואירועים. עשיתי הכול. אלה היו שוב המגפיים הלבנים, רק שהפעם עם חליפה.

לא למדתי רק מה עבד. ראיתי מה השתבש, ולמדתי איפה פרויקט יכול להיכשל ולמה. חקרתי גם יזמים אחרים: איפה הם הצליחו ואיפה הם התפרקו. למדתי כמה מסובך באמת המימון בנדל״ן האמריקאי: מה מלווים צריכים לראות לפני שהם אומרים כן, ואילו חלקים בשוק נפגעים הכי קשה כשהריבית קופצת. למדתי כל הזמן וספגתי כל מה שיכולתי.

עם השנים למדתי איפה נוצר הערך בעסקה — ואיפה הוא דולף בשקט החוצה.

יותר מעשרים שנה אחרי אותו פרויקט ראשון בצפון, השקנו את Soglowek Capital על בסיס השיעור שלמדתי בגיל 13: לעשות הכול בעצמך קודם. אנחנו מוצאים נכסים לפני שהשוק מוצא אותם, עושים את העבודה בעצמנו ושומרים על שליטה בכל שלב. כשלא מצאנו את העסקאות שרצינו, בנינו טכנולוגיה משלנו כדי למצוא אותן. היום Soglowek Capital היא זרוע הנדל״ן של Soglowek Family Office, והיא פועלת כמערכת אחת משולבת.

מההתחלה Soglowek Capital השקיעה רק את ההון של המשפחה עצמה — עבור Soglowek Family Office ולא עבור אף אחד אחר. כל עסקה נבחנה קודם בכסף שלנו. לאחרונה החלטנו לפתוח אותה למשקיעים מבחוץ. זו אותה עסקה שאבא שלי הציע לי בגיל 13: אנחנו שמים את השקל שלנו, והשותפים שלנו שמים את שלהם לידו.

Soglowek Capital היא לא חברת נדל״ן. אנחנו חברת השקעות, ונדל״ן הוא פשוט הדבר שאנחנו הכי טובים בו. חברת נדל״ן מתאהבת בבניינים שלה. אנחנו מתאהבים בתשואות.